פסק-דין בתיק ת"ק 16163-04-11

התובעת התקשרה עם הנתבעת כדי לקבל מכשיר טלפון נייד עם אפשרות לשליחת מסרונים.

לטענת התובעת היא חוייבה בעבור הודעות תוכן למרות שלא נרשמה לשירות זה.

התובעת בקשה לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת אולם אז התברר לה כי ביטול ההתקשרות כרוך בתשלום.

הנתבעת טוענת כי התובעת נרשמה לתוכנית מסויימת הכוללת שירותי תוכן ולא בקשה להתנתק משירות זה. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כדי לקבל את השירות יש צורך ברישום באתר מסויים וקבלת קוד אישי, פעולות אשר נעשו על ידי התובעת. מכאן מבקשת הנתבעת לטעון כי התובעת רצתה להצטרף לשירות האמור.

הנתבעת עוד מבהירה כי התובעת התקשרה איתה למשך תקופה מסויימת וכי על פי ההסכם ביטולו בטרם המועד כרוך בתשלום דמי יציאה.

בהליך התברר כי בעלה של התובעת הוא זה אשר פעל בשמה. עוד התברר כי הבעל הוא עיוור ושניהם אנשים פשוטים שאינם בעלי אמצעים.

קראתי בעיון את טיעוני הצדדים ואני ערה לניואנס מסויים שבטיעוני הנתבעת.

כך נכתב בכתב ההגנה על ההתקשרות:

" במעמד זה לא ביקשה התובעת לחסום הודעות תוכן במכשירה..." (סעיף 4ו)

כך נכתב בהודעת הנתבעת מיום 22.1.12:

" במעמד ההתקשרות בהסכם לא ביקשה התובעת לחסום הודעות תוכן במכשירה..." (סעיף 7)

כאשר הנתבעת מתקשרת עם לקוח בהסכם, עליה לתת ללקוח את השירות אותו הוא מבקש. הנתבעת אינה רשאית 'להטיל' על הלקוח שירות שהוא לא ביקש אותו ועוד לגבות ממנו תשלום בעבור אותו שירות.

העובדה שהלקוח לא ביקש להתנתק מאותו שירות עליו לא ידע כלל, אין בה כדי להועיל לנתבעת. כאמור, הנתבעת יכולה לחייב את הלקוח רק ואך ורק, רק בעבור השירותים אותם ביקש ולהם הסכים בצורה מפורשת.

עולה מגירסתה של הנתבעת כאילו היא זכאית להטיל על לקוחותיה כל 'שירות' ולגבות מהם תשלומים עבור שירות זה וכאילו הנטל עובר על הלקוח לדרוש להתנתק מן השירות ואם לא עשה זאת, ימשיך וישלם.

נתהפכו לה היוצרות לנתבעת. לא כך מתנהלים הדברים.

ההתנהלות הנכונה היא שהלקוח מקבל ומשלם רק בעבור השירותים שהוא ביקש ואותם הוא רוצה.

התנהלות זו של הנתבעת גובלת במירמה ולמצער, הטעיה מכוונת.

על אחת כמה וכמה חמורה התנהלות זו בשעה שהיא נעשית אל מול אנשים פשוטים, בעלי נכות ומוגבלויות אשר מונעים מהם לאתר את ההטעייה.

הנתבעת טוענת כי כדי לקבל את אותו השירות היה על התובעת להכנס למחשב ולקבל קוד מסויים כדי להשלים את ההתקשרות.